Warning: Creating default object from empty value in G:\PleskVhosts\marshdondurma.com\httpdocs\oldwp\marshdondurma\wwwroot\wp-content\plugins\sitepress-multilingual-cms\sitepress.class.php on line 1944
5
 
 
 
אלי פרמינגר

לפני שלוש שנים, המלאך השומר שלי הוביל אותי למעבדה בירושלים, להופעה של להקה בשם מארש דונדורמה. ראינו את הכרזה שלהם בבצלאל, וכמובן שלא יכולתי לוותר על ריכוז כזה של חצוצרנים בערב אחד.

אפשר לומר, בכל הדרמטיות המתבקשת, שערב זה שינה את חיי. מאז, אני מבלה לפחות ערב או שניים אם לא יותר, מדי שבוע, עם לפחות 12 איש או יותר, על במות, על מדרכות, באוטובוסים או רכבות, נושף בחצוצרה, נוהג, אוכל או ישן, ובעיקר מאזין.

כמובן שחווית הנגינה והיות חלק מלהקה היא משהו שכל מוזיקאי פעיל נהנה ממנו, אך להיות חבר במארש דונדורמה זה משהו אחר.

התזמורת שלנו נותנת ומקבלת המון אהבה מאנשים מסוגים שונים: אני מתמלא סיפוק וגאווה כשאני רואה מוזיקאי ותיק מנוסה מחייך מאוזן לאוזן כשהוא רואה את התזמורת לראשונה, ומחייך בעצמי כשאני רואה ילד מאזין לנו, ומבלי משים מתופף עם ידיו או מנגן בטרומבון דמיוני.

התזמורת שלנו היא גם מקום עבודה: מדי שבוע אני מטפס לירושלים לחזרה, שבה לאט לאט, נבנה הרפרטואר האדיר של ההרכב, ובכל פעם צץ משהו חדש להתרגש ממנו או להיות מופתע ממנו. והנה עוד משהו שכדאי לכם לחשוב עליו: אני ממש אוהב מוזיקה. אני מאזין לכמה הופעות בשבוע של תזמורת מצוינת שאני מאוד אוהב את החומרים שלה. אני מזמזם את המנגינות (אני מכיר ממש טוב את רובן). אני יושב על קצה הכסא כשהסולנים הפנטסטיים עולים לקחת סולו. אני בסך הכל עוד מעריץ של מארש דונדורמה.

eli