Warning: Creating default object from empty value in G:\PleskVhosts\marshdondurma.com\httpdocs\oldwp\marshdondurma\wwwroot\wp-content\plugins\sitepress-multilingual-cms\sitepress.class.php on line 1944
5
 
 
 
אודי רז

מארש דונדורמה היתה המקום שבו התחלתי למצוא את הזהות המוזיקלית שלי. התפקיד הייחודי של הכלי שלי בתזמורת נתן לי ביטחון – פתאום לא הסתכלו עליי מוזר בגלל שאני מנגן בטובה, ובאווירה המפרגנת והנינוחה שמרשה לנסות ולטעות התחלתי למצוא קול משלי. אותו הדבר קרה לי גם ככותב, כשמנגינות שזימזמתי ביני לביני כבר שנים מצאו להן בית שמתאים להן בדיוק – לחן קטן שהמצאתי לפני שנים בבית הספר, אלתור משותף עם חבר מאחת הפעמים הראשונות שבהן החזקתי בטובה – התפרצו פתאום בצליל הגדול והחם של המוני כלי נשיפה ותופים.

כשהייתי בן תשע התחלתי לנגן בחצוצרה והתמדתי בנגינה, אבל היא לא תפסה מקום גדול בחיים שלי. מתישהו סביב גיל חמש-עשרה אבא של חברה נתן לי דיסק בשם Open Up (Watcha Gonna Do For The Rest of Your Life?) של ה-Dirty Dozen Brass Band ואמר לי ברצינות שאני צריך לשמוע את זה. הם העיפו לי את האזניים. הגרוב של תזמורת ניו אורלינס פ'אנקית והצליל של כל כלי הנשיפה האלה יחד לא נתנו לי לשבת – רקדתי, קפצתי על הספות בבית והתגלגלתי על הרצפה. כל כך אהבתי את הדיסק הזה בזמנו, שלמדתי את המנגינות שבו משמיעה ואפילו חיקיתי חלק מהסולואים של החצוצרנים, אבל מה שהכי תפס אותי היה הנגינה של הסוזאפוניסט קירק ג'וזף – הצליל העמוק והקפיצי שלו, שהחזיק עם מנגינות בס שחזרו על עצמן עוד ועוד את כל התזמורת. גיליתי כמה אני אוהב בס והתאהבתי בטובה.

שתי תזמורות שאני מוצא היום המון אושר והשראה במוזיקה שלהן הן Youngblood Brass Band, שהסוזאפוניסט שלהם, נט מקינטוש, השפיע עליי מאוד בגישה החדשנית והוירטואוזית שלו לסוזאפון, ו-Gangbe Brass Band מבנין, אפריקה. על שתיהן תוכלו לקרוא בדף הלינקים שלנו.

אני מנגן גם בלהקת הארט פופ הפשרותhttp://www.myspace.com/thecompromises.

בקרו במייספייס שלי – http://www.myspace.com/udiraz

udi